0 slides available for this slider.

סיפור הלחם

  • הדפסה

לפני כחודש הזמנתי הביתה את עינת מזור, שפית לתזונה בריאה, כדי שתעביר לי בבית סדנת בישול אישית. מהסדנא עלו לי כמה תובנות אולם החשובה ביותר נרשמה בזירת הלחם....עינת נתנה לי לעשות לחם עם קמח רגיל, מלא ודגנים, מאחר ולא היו לי כלי מדידה (ממש שערוריה....איך הסתדרתי עד היום בלי?....) עשינו על בערך ואז החל תהליך לישה ארוך, מייגע ודביק ועבור דקות ארוכות שלא היה נראה שיפור באופק, אמרתי לעינת "ברור לך שאם לא היית כאן לידי, מסמנת לי שהכל בסדר ואנחנו בדרך הנכונה, כבר הייתי מכריזה על הבצק הזה ככישלון וזורקת אותו לפח", עינת נחרדה לשמע הדברים....מה פתאום לפח, הוא יהיה מצוין....עוד 15 דקות של לישה, עוד תוספת של קמחים ושוב עולים לי הספקות, בלבי אני מתחילה להטיל ספק בעינת, אולי היא לא יודעת איך להכין?....אבל עינת שם, בטוחה שזה יעבוד, נינוחה ומקמחת ואני זורמת....ואז זה קורה, הבצק מתאחד, העיסה הדביקה הופכת לאט לאט לבצק רך ואוורירי ואחרי תהליך התפחה מזורז (כן, למדתי טריקים מעינת) יוצא בצק פצצה ואני אופה את הלחמניות הכי טעימות שאכלתי מימי....מי היה מאמין....

התובנה שהלכה איתי הכי חזק היתה, מתי אני מתייאשת? חשבתי על איך אני מגיבה בחיים שלי כש"הבצק דביק" או כשדברים שאמורים ללכת בכיוון מסוים נראים כלא מסתדרים ואולי אפילו הולכים בכיוון ההפוך....חשבתי על כמה אני ממהרת להתייאש וכמה דברים "זרקתי לפח" רק כי לא היתה לי את הסבלנות והאמונה בתהליך ובדרך.... חשבתי על כמה הליווי והנוכחות של מי שמאמין בי ויודע שהכיוון הוא נכון, חשובה בחיי וכמה חשוב להאמין שגם כשזה לא נראה בכיוון הנכון, בסוף מגיעים ויוצא מעולה! כל צעד בדרך הוא משמעותי ומהווה עבורנו קרקע ללמידה וצמיחה.

זהו לבינתיים התובנות מהסדנא....