לכל אחד בראש יש תמונה,
לעיתים היא דומה לעיתים היא שונה,
לכן חשוב לדבר על הכל,
תמיד לבדוק, לברר ולשאול,
לשרטט יחדיו את החזון,
שנותן ביטוי גם לגברת וגם לאדון...
זוגיות היא מסע בשלושה מימדים,
יש אני, יש את/ה ויש את הזוגיות,
שהיא לכשעצמה עוד יישות,
חשוב להבין שכל אחד משפיע ומושפע,
כל אחד מביא את עולמו האישי והייחודי
ופוגש את עולמו של השני, ביחד נוצר עולם משותף,
זהו מרחב הזוגיות ואותו חשוב לדשן, לגנן ולרענן.
במרחב הזה יגדלו הילדים ואת האוויר בו, הם ינשמו,
דאגו להם לאוויר נקי מלא בביטחון ואהבה.
כל אחד מושפע ומשפיע,
להבנה הזו כדאי להגיע,
הכל מתחיל ונגמר בתוך העצמי,
לכן חשוב להקשיב לדיאלוג הפנימי,
להכיר מה הציפיות שלי מעצמי כבן/בת זוג?
לבדוק מה אני מכניס לקשר וכיצד זה משפיע על בן/בת הזוג, מה זה מזמין מהצד השני ומה
התנהלות של השני מזמינה ממני.
אם משהו מרגיז– לפני ו/או אחרי שמגיבים חושבים:
למה זה כ"כ הרגיז אותי? איפה זה נוגע בי? איך אני מול העניין הנדון?
האתגר הוא להצליח להקשיב לעצמי ולבן/בת הזוג בו זמנית,
תמיד לזכור שכל אחד הוא עולם ומלואו,
עם זכות וחשיבות לדעות, תחושות, אמונות משלו,
השונות היא קרקע פוריה לצמיחה,
אם רק מבינים שיש מקום גם לי וגם לך
חשוב לוותר ולדעת להתפשר,
אך חשוב לא פחות את העצמיות לשמר,
לומר "לא" זו זכות חשובה,
המסייעת בשמירה על הזהות העצמית.
חשוב לזכור שהזוגיות היא אמנם אחת,
אך בתוכה כל אחד הוא אדם נפרד,
היכולת לראות את בן הזוג כאדם בפני עצמו,
עם תפיסות, מחשבות ואמונות משלו,
תורמת לאתגר ולתשוקה ההדדית,
כי הרבה יותר מעניין לראות שניים
מאשר להשתקף מול בבואתך האישית.
היכולת להתמקד במה שיש ולא במה שחסר,
הופכת את החיים לנעימים וטובים הרבה יותר,
בן/בת זוג זו עסקת חבילה ואין אדם שהוא מושלם,
במקום להתעסק עם למה לא ולמה אין,
שווה יותר להתמקד במה שכל אחד נותן,
המילה הטובה, הפרגון וההערכה
אחראיות על יצירת האווירה הבטוחה,
עשו לכם כלל שמוביל לאיזון:
על כל מילת ביקורת, ראוי שתמצאו 5 מילות פרגון
קונפליקטים הם חלק חשוב ובלתי נמנע ביחסים,
ועם קצת ידע והבנה, אפשר לראות בהם אפילו נכסים,
התסכול של האחד הוא אימון הגדילה של השני,
הוא הזדמנות לצמיחה ולהרחבת ה"אני",
בדיוק כמו שאימון טוב כרוך במאמץ מול התנגדות,
כך שרירי האישיות זקוקים לתסכולים וגירויים.
בזוגיות, בני הזוג הם מאמני הכושר אחד של השני,
התסכולים של האחד, מגרים חלקים רדומים להתעורר לחיים
- הקשבה והבנה אמיתית הן הבסיס ההכרחי לתקשורת מזינה ומקדמת - כדי להקשיב באמת עלינו להצליח לעזוב לגמרי את עולמנו האישי לכמה רגעים ולהתחבר לעולמו של השני. במסע אל עולמו של האחר עלינו להשאיר ב"בית" את השיפוטיות והביקורת, את הפרשנות האישית והאמיתות שלנו ולבוא ממקום של כבוד וסובלנות כדי ללמוד ולהכיר את עולמו של בן /בת הזוג
- הקשבה איננה הסכמה – טעות הנפוצה היא לחשוב שהבנה מלאה של האחר פירושה הסכמה איתו, חשוב לזכור שמותר להבין ולא להסכים.
- דיבור ב"מסר אני" – דברו על הרגשות שלכם ולא על מה שהאחר עושה.
- דברו על הרגשות, אל תתנהגו אותם
- וודאו שאתם מבינים ומובנים – אל תתביישו לשאול ולבדוק אם הבנתם נכון.
כשחושבים על נתינה בתוך קשר כדאי לשים לב לכמה נקודות:
- האם הנתינה שלי מחוברת למה שאני רוצה לתת או למה שבן הזוג רוצה לקבל?
- האם הנתינה שלי היא מה שהייתי רוצה לקבל או מה שאני יודעת שבן הזוג רוצה לקבל?
- האם אני מקפיד לתת גם לעצמי? נתינה לעצמי היא הקרקע הבריאה לנתינה לאחר.
- נתינה מגיעה בהמון דרכים וצורות, בפרגון, בהערכה, במלה טובה, בהתייחסות דווקא למה שנראה כברור ומובן מאליו, בהתחשבות ההדדית וברצון לתת מהלב.
זיכרו תמיד:
כששניים נותנים זה לזו – שניים מקבלים,
כשכל אחד עסוק במה הוא מקבל ולא מקבל – אף אחד לא מקבל
הצחוק וההומור בריאים לנשמה,
חשוב לפנות מקום גם לקלילות ולזרימה,
הקפידו לבלות, לצאת וליהנות,
יחד להשתובב ואפילו להשתטות,
ואל תשכחו, כשיגיעו הילדים,
שאתם גם זוג ולא רק זוג הורים
התסכול של האחד הוא מתנת גדילה של האחר,
נשמע מוזר אבל מאפשר לכל אחד להתפתח ולהשתפר,
מה שהכי נחוץ לאחד יהיה לשני הכי קשה לתת,
ויש בכך תכלית ותועלת באמת,
שני בני הזוג הם מאמני הכושר אחד של השני,
המתוסכל מאמן שריר של בקשה והתפשרות
והנענה לבקשה מאמן שריר יחסים שעבר התנוונות,
כך התסכול הוא בעצם מתנה הטומנת בחובה,
התרחבות של הלב, הנפש והנשמה....