הקשר עם עצמי הוא המפתח לכל,
הוא הבסיס לקשרים עם אחרים,
ממנו אנחנו יוצאים ואליו חוזרים,
עם עצמנו אנחנו הולכים לכל מקום
ואיכות חיינו נקבעת על פי הקשר עם עצמנו.
על כן חשוב את הקשר עם עצמי לטפח,
לבנות אמון, לעודד ולפתח,
כי זה המשאב והנכס הכי יקר
שהשקעה בו מניבה לא פחות מאוצר
כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו,
מחזיק בתוכו זכרונות, רגשות, תחושות,
תפיסות, רעיונות, אמונות.
בכל רגע נתון אנחנו מבינים את מה שקורה לנו,
מתוך המשקפיים האישיות שלנו,
כל המתרחש בחוץ, נכנס ונוגע בפנים,
התבוננות פנימה היא היכולת להקשיב לשלל הקולות,
לגוף שמדבר, לרגש שמתגבר,
למחשבות המתלוות, פשוט לתת להן להיות,
להשיב קשב רב לשלל הקולות
ולהתייחס לכולן במלוא הכבוד.
"אם נפתח את עצמנו לאפשרות
שכל מה שאנו עוסקים בו מציע לנו אפשרויות לצמיחה וללמידה,
נוכל להפוך כל מצב שהוא ליעיל ופורה"
(בארי ניל קאופמן)
פתיחות ללמידה היא כיוונון של התודעה,
זו הבנה עמוקה ואמיתית שבכל מצב טמונה ההזדמנות ללמידה,
זו הפתיחות להתייחס לכל אירוע כאל שיעור,
למידה מקדמת היא למידה על עצמי
והיא מתחילה משאלות שאני שואל את עצמי,
ללא ביקורת או שיפוט,
רק שאלות של סקרנות,
כמו: איך הרגשתי מול סיטואציה...? איך הגבתי?....
לאן זה הוביל אותי? מה אני לומד?
כבני אדם אנחנו מורכבים ודינמיים,
בתוכנו יש מגוון של קולות, תחושות, מחשבות והתנהגויות.
לפעמים אנחנו מטיילים בין הקטבים,
שהם גם רחוקים וגם ממש קרובים,
היכולת לאפשר לעצמנו להיות לעיתים כך ולעיתים אחרת,
לנוע בין מגוון הרגשות, המחשבות וההתנהגויות,
מאפשרת לנו לשמור על מרכז הכובד הפנימי,
לשמור על תחושת ה"אני"
לתת חופש לרגשות ולבחור את המחשבות וההתנהגויות
ומתוך כך נוצרת תנועה.
זיכרו:
בכל מצב של קיבעון יש עובש וריקבון,
בכל מצב של תנועתיות יש ריפוי ובריאות.
כולנו חיים בתוך קשרים
ומנהלים מערכות יחסים עם עצמנו ועם אחרים,
כל מה שקורה לנו נכנס לתוכנו ומעורר אותנו,
מיד עולות תחושות, רגשות ומחשבות
ובעקבותיהם מגיעים ההתנהגויות,
אחריות אישית היא להכיר מה הפעיל אותנו,
למה דווקא זה הפעיל?
מה זה הזמין מאיתנו? ואיך זה השפיע על עצמנו ועל הסובבים אותנו.
בכל רגע נתון, יש לנו 100% אחריות על מה שאנחנו מכניסים אל הקשר ויש בידינו
את הבחירה להקשיב, להבין, ללמוד ולבחור את ההתנהלות שלנו.
כשמשהו מפריע וגם קצת מתסכל,
עולה בנו הצורך להתלונן ולקטר,
לזעוף, לרטון, לדרוש או לוותר,
תחושה של קורבנות וגם קצת מסכנות,
עולה ומתבססת בלי הססנות,
מובן שבדרך זו קטנים הסיכויים,
שלמלא את דרישותנו בן הזוג יסכים,
לכן כדאי לקחת אחריות,
לחפש דרך טובה לבקש בקשה,
לדבר בפתיחות על הרגשות והתחושה,
לשתף בצורך ולבקש בקשה,
ברורה, חיובית, מדידה וברת השגה,
כך גם אם לא נקבל את כל מבוקשינו,
נבטיח סיכויים גבוהים וקשר טוב עם אהובינו
בחיים קורים המון אירועים,
חוויות שונות, סיטואציות ואתגרים,
הדרך שבה נלווה את עצמנו,
היא שתקבע את איכות חיינו....
ברגעי הקושי והאתגר,
ברגעי אי הצלחה או כישלון מר,
מה אני אומר לעצמי על עצמי?
האם אני נוזף בי ומלקה ללא רחם?
האם אני מעודד, מלטף ומנחם?
האם אני מפיח אמונה ואומר: יהיה בסדר, לא נשברים,
או מיד מפנה אצבע מאשימה ונוזף: אין סיכויים?
האם אני טופח לעצמי על השכם ופונה ללמידה מכישלון,
או יורד עלי עד העצם ומתמלא תחושה של חידלון,
איך אני מלווה את עצמי?
תמיכה, קבלה, חום וחמלה,
עידוד, אמונה, למידה ופעולה,
כל אלו מלווי דרך טובים,
צמיחה והתפתחות תמיד מעודדים.
עצמנו הוא הנכס המניב לנו ביותר,
טיפוח ופיתוח שלו הוא חשוב ביותר,
לימודים, העשרה, למידה, העצמה,
ספורט, ריקוד, מוסיקה, קריאה
ועוד כל מה שיש בו תרומה,
לדאוג לבריאות הגוף והנפש,
זו חובתנו כלפי עצמנו וכלפי אוהבינו,
חיבור לאהבות קטנות וגדולות,
מאפשר יכולות התמודדויות מעולות
לאהוב את עצמי זה....
להאמין שאני ראוי לאהבה,
להאמין ביכולות שלי ובדרך שלי
לדעת לסלוח לעצמי ולקבל את חוסר המושלמות כשלמות,
להוקיר את החוזקות והאיכויות ולהשקיע בפיתוחן,
לאפשר לעצמי לנוע בין הרגשות השונים,
לבחור בחירות שמקדמות אותי להיעדים האישיים,
להרגיש כלפי עצמי, אהבה והוקרה,
על היותי אני
הצחוק וההומור בריאים לנשמה,
חשוב לפנות מקום גם לקלילות ולזרימה,
הקפידו לבלות, לצאת וליהנות,
לבד או ביחד להשתובב ואפילו להשתטות.
לכל התנהלות יש תכלית,
יש דפוסי התנהגות שמקדמים אותנו ויש שתוקעים,
יש דפוסים שעוזרים ויש דפוסים שהורסים,
לעיתים יש דפוסים מנוגדים ומקוטבים
ואנחנו באמצע נותרים מבולבלים,
כך או כך חשוב שנזכור,
שלכל התנהלות יש סיבה ופשר,
חשוב להקשיב פנימה, לחקור ולהבין,
לכבד את הכוונה של אותם דפוסים,
רק כך הם יוכלו להירגע
ויסכימו איתנו לשתף פעולה